בשבוע האחרון של אוגוסט הרחובות של הו צ'י מין סיטי מריחים אחרת. דוכני האוכל שבדרך כלל מוכרים באן מי עם בשר מחליפים שלט קטן למילה אחת, chay, שפירושה צמחוני, ובתוך המקדשים מונחות ערמות של פירות, אורז דביק וכופתאות. אנשים נכנסים, ומישהו בפתח מצמיד להם ורד לחולצה. אדום או לבן, וזה לא נבחר לפי צבע שאוהבים.
מה זה ווּ לאן, ומתי הוא חל
ווּ לאן הוא יום הכבוד להורים בווייטנאם, והוא חל ביום החמישה עשר של החודש הירחי השביעי. ב-2026 הוא נופל ביום חמישי, 27 באוגוסט. זהו אחד הימים המשמעותיים ביותר בלוח השנה הבודהיסטי הווייטנאמי, ובפועל הוא מתפקד גם כיום האם והאב של הלוח הירחי.
השם נגזר מהמילה הסנסקריטית אולמבנה, שמשמעותה תלייה הפוכה, דימוי לסבל של נשמה שאין מי שיזכור אותה. אותו ירח מלא בדיוק מציין חג מקביל בכל מזרח אסיה: ביפן קוראים לו אובון, ובסין ג'ונג יואן. שלוש מדינות, אותו לילה, שלוש דרכים שונות להתייחס לאותה שאלה.
הסיפור שמאחורי היום
המקור הוא סיפור על מוּק קייֵן לייֵן, אחד מתלמידיו הבכירים של הבודהה, שגילה במדיטציה שאמו סובלת אחרי מותה ולא הצליח להושיע אותה לבדו. התשובה שקיבל הייתה שהוא זקוק לכוח המשותף של כל הקהילה, ושעליו להציע מזון לנזירים בתום עונת הגשמים.
זה הפרט שקובע את כל אופיו של החג: הישועה כאן אינה מעשה של אדם בודד אלא של קבוצה. לכן ווּ לאן אינו יום של אבל פרטי אלא יום שבו יוצאים מהבית, מגיעים למקדש, ומביאים אוכל.
טקס הוורד, והספר שהמציא אותו
המנהג המזוהה ביותר עם היום הוא בּוֹנג הוֹנג קַאי אָאוֹ, ורד על החולצה. מי שהוריו בחיים מקבל ורד אדום, ומי שהוריו הלכו מקבל ורד לבן. השאלה נשאלת בשקט בפתח המקדש, והתשובה נענדת בגלוי כל היום.
מה שמפתיע הוא שזה אינו מנהג עתיק. המורה הזן תיך נהאת האן הציג אותו בחיבור קצר שפרסם ב-1962, והוא נקלט בתוך דור אחד עד שהיום הוא נראה כאילו היה שם תמיד. הרעיון פשוט וקשה בו זמנית: פעם בשנה כולם רואים על מי אפשר עוד להרים טלפון.
למה אוכלים צמחוני
אכילת chay בווּ לאן היא נוהג בודהיסטי, והכוונה שמאחוריה היא הפחתת פגיעה ביצורים חיים ביום שכולו מוקדש לחמלה. בפועל זה יום שבו משפחות שאינן צמחוניות בשאר השנה מבשלות ארוחה שלמה בלי בשר ובלי דגים, ובערים הגדולות מסעדות שלמות עוברות לתפריט צמחוני ליום או לשבוע.
חשוב לדייק כאן: מטבח ה-chay הווייטנאמי אינו מטבח של ויתור. הוא נבנה סביב טופו, פטריות, נבטים, עשבים טריים, קליפות טופו מיובשות ורוטב סויה במקום רוטב דגים, והוא אחד המטבחים הצמחוניים המפותחים באסיה.
איך נראית ארוחת chay
אין תפריט אחד קבוע, אבל יש מבנה שחוזר על עצמו:
- משהו מגולגל. רולים בדפי אורז עם אטריות דקות, עשבים ופטריות, טריים ולא מטוגנים.
- משהו מבושל לאט. טופו או פטריות ברוטב סויה מתקתק, בסיר קטן, כמעט מקורמל.
- משהו עם אורז. אורז לבן פשוט, או אורז דביק מאודה שמוגש גם על מזבח האבות.
- משהו חמצמץ וקר. סלט ירקות מגורדים עם ליים, בוטנים קלויים ועשבים.
מה שמחבר את כולם הוא שאין כאן ניסיון לחקות בשר. הטעם נבנה מפטריות, מרוטב סויה ומעשבים טריים בכמות שנראית מוגזמת ואינה מוגזמת.
רולים צמחוניים בדפי אורז, לארבעה
המנה הכי קלה להתחיל ממנה, ולא דורשת בישול חוץ מהרתחת אטריות.
- השרו אטריות אורז דקות במים רותחים לפי ההוראות על האריזה, שטפו במים קרים וייבשו היטב.
- הכינו קערה של מים פושרים. טבלו דף אורז אחד לשתי שניות בלבד, עד שהוא מתחיל להתרכך. הוא ימשיך להתרכך על הקרש, וזו הטעות הנפוצה: מי שמשאיר אותו במים מקבל בצק.
- סדרו בשליש התחתון עלי חסה, עשבים טריים (נענע, כוסברה, בזיליקום), מקל מלפפון, רצועת גזר וכף אטריות. הוסיפו רצועות טופו מטוגן קלות.
- קפלו את הצדדים פנימה וגלגלו הדוק. הגישו מיד.
- למטבל: שתי כפות רוטב סויה, כף מיץ ליים, כפית סוכר, כפית מים חמים ובוטנים קצוצים. ביום הזה לא משתמשים ברוטב דגים, וסויה עושה את העבודה.
המטבח שנשאר אחרי החג
מה שמעניין בווּ לאן הוא שהוא לא נגמר בצלחת. הוא בנוי על ההנחה שזיכרון הוא פעולה שצריך לעשות אותה, ושהדרך הפשוטה ביותר לעשות אותה היא לבשל. מי שרוצה להיכנס למטבח הזה בלי קשר לתאריך יכול להתחיל מהמדף הווייטנאמי, ומי שמחפש את הצד הצמחוני שלו ימצא אותו במדף הטבעוני.
שווה גם להסתכל על אובון, שלושת הימים באוגוסט שבהם יפן מבשלת בלי דג ובלי בשר, כי זה בדיוק אותו ירח מלא בגרסה יפנית, ועל מרק פו בבית לימים שאחרי.
ואם השאלה היא איזה ורד היה מוצמד לכם היום, זו בדיוק השאלה שהחג הזה נועד לשאול.
